למיכל רנגיני התוודעתי כשהייתי על סף ייאוש. כאמא צעירה לילדון בן שש, הייתי בטוחה שלימוד קריאה הוא דבר שעושים בגן יותר מאשר בבית. קצת כמו
לימוד פרשת שבוע או כל תחום דעת אחר, ששומעים את פירותיו על שולחן השבת עם דף קשר. בפועל, על סף כניסה לכיתה א', גיליתי שהילד שלי עדיין רחוק מהיעד
של קריאה שוטפת. זה אולי לא נשמע נורא כל כך בשל גילו הצעיר, אבל ידעתי שבתלמוד תורה שאליו הוא אמור להיכנסבקרוב מתייחסים לילדים כקוראים. במילים
אחרות: ילד לא-קורא צפוי לצבור פערים מהרגע הראשון להיכנסו. בתחילה ניסיתי פשוט לתגבר את זמן הקריאה בבית. אבל הישיבה המשותפת הפכה לסיוט
משותף. הילד לא שמח בה, בלשון המעטה. חיפשתי שיטות שיאהיבו עליו את הזמן החיוני הזה: משחקים, שירים, יצירות, מה לא. כלום לא עזר. הייתי מתוסכלת מאוד. יש לי ילד חכם ומוצלח, אז למה הוא לא מצליח לקרוא? שנת הלימודים החדשה הלכה וקרבה, והלחץ הרקיע שחקים. בהשגחה פרטית נחשפתי למיכל ולשיטה שלה: "שיטת רנגיני קוראים בהנעה". השיטה הבטיחה תוצאות תוך 60 ימם. הייתי סקפטית, כי הרגשתי שניסיתי הכל. אבל החלטתי לתת לזה צ'אנס.
התחלתי משיעור של מיכל שפתוח לצפייה חופשית. השיעור מורכב מהרצאה קצרה של מיכל, ומהדגמה חיה של הדברים מול ילדה.
מצאתי את עצמי יושבת מרותקת. אדלג אל הסוף: הילד קורא, ברוך ה'. אבל כבר אז, מול הסרטונים הבהירים של מיכל, החוברת המלווה הפעילויות המגוונות המוצעות בה, ידעתי שאני מוכרחה לראיין אותה כדי להביא את הבשורה גם אליכן.
מיכל רנגיני היא אם לשבעה מתל ציון. היא מורה לחינוך מיוחד ומורה להוראה מתקנת מעל שבע עשרה שנים. מיכל היא מומחית בהקניית קריאה לילדים עם קשיי שפה, עם קשיי שליפה, עם הפרעות קשב וריכוז ועוד. התכנית שלה מאפשרת לכל אמא לקדם את הילד בהשקעה של עשר דקות ביום בלבד.
"קשיים בקריאה עלולים להיות גם נחלתם של ילדים בני ארבע עשרה," היא פותחת בהפרכת מיתוסים, "זה כמובן מתסכל ומתיש מאוד. בדרך כלל ילדים כאלו עוברים אבחונים, בכיתה ג' מתחילות שאלות לגבי התאמתם לחינוך ה'רגיל'. הם עוברים ועדות שונות חלקם אכן עוברים ל'חינוך המיוחד'. אלא שזה לא תמיד הפתרון הנכון. כמורה לחינוך מיוחד ראיתי כי הילד מקבל הקלות שונות: למשל, במקום שהוא יקרא טקסט, קוראים עבורו. אבל הוא לא יוצא עם כלי לחיים. הרגשתי שיש כאן פספוס".
בשלב זה החליטה מיכל לחקור את הנושא. "גיליתי שמוקד הקושי המשותף לילדים שפגשתי, טמון בשליפת הידע המאוחסן בראש. כלומר, לא מדובר בחוסר ידע בכל הנוגע לכללי השפה. פעמים רבות היו אלו ילדים שטופלו בעבר אצל קלינאית תקשורת, או שיש להם רקע של הפרעות קשב וריכוז," היא עוצרת את שטף הדברים לשם הבהרת המושג: בעיה
כמורה לחינוך מיוחד ראיתי איך אני עובדת עם הילדים, וכשיוצאים לחופשה קצרה וחוזרים ללימודים, התחושה היתה כאילו לא עשינו שום דבר לפני החופשה. היה
צורך להתחיל את הלימוד מחדש.
מיכל רנגיני החלה את דרכה כמורה לחינוך מיוחד. היא שמה לב כי שיטות מסורתיות להקניית קריאה, שעושות שימוש באמצעים חזותיים שמיעתיים, אינן מספקות מעה אמתי עבור לדים רבים. אחרי מחקר מעמיק, היא פיתחה את "שיטת רנגיני קוראים בהנעה", שזוכה ל95%- הצלחה. השיטה מאפשרת לילדים ללמוד קריאה באמצעות תנועה בקלות ובמהירות, ומאפשרת להורים לחזות עין בעין בילדם מקבל בחזרה את ביטחונו העצמי האבוד ומתחיל לפרוח בתוך 60 יום בלבד.
"אשתמש במשל. נניח שאדם קם בבוקר ומעוניין ללבוש חולצה מסוימת, שנמצאת בארון. הוא יודע בוודאות שהיא שם, אבל אינו מצליח למצוא אותה. הבלאגן בארון מקשה עליו. כך קורה עם מי שמתקשה בקריאה. הידע נמצא שם, אבל מאוחסן בצורה לא נכונה אשר מקשה על הילד לשלוף אותו. עובדה זו גורמת לקריאה להיות כרוכה עבורו במאמצים גדולים עד כי הוא לא פנוי להבין או לזכור מה קרא".
החלפת ערוץ מסתבר כי בגיל הרך, בעת רכישת השפה, שיטות ההקניה המקובלות במקרים של קשיי שליפה עוברות בדרכים שמטרתן ללמד את הילד לעקוף
את הבעיה. "הוא לומד כיצד להסתדר עם הקושי," מסבירה מיכל, "אבל כשמתקדמים לשלב הקריאה הילד מגלה כי אין לו דרך לעקוף את הקושי. דרך
ההקניה עוברת בערוץ השמיעתי-שפתי ובערוץ החזותי, שחלשים אצל ילדים אלו מלכתחילה. וכך רואים שהילד לומד שוב ושוב, אך אינו מפנים את שלמד לאורך
זמן. כמורה לחינוך מיוחד ראיתי איך אני עובדת עם הילדים, וכשיוצאים לחופשה קצרה וחוזרים ללימודים, התחושה היתה כאילו לא עשינו שום דבר לפני החופשה… היה צורך להתחיל הכל מחדש". ברור שמצב כזה גורם להתפתחות חווית כישלון מתסכלת. "הילד משקיע ומתאמץ," מדגישה מיכל, "ואינו חווה הצלחה.
הדבר עלול לגרום לבעיות, שמתחזות לבעיות רגשיות, וההורים עוברים לאפיק של טיפול רגשי. אני אומרת: רגע. תעצרו. לא יעיל לבנות מרפאה מתחת לגשר שבור. נכון הרבה יותר להשקיע בתיקון הגשר. ובנמשל: לטפל בבעיה הנכונה. לעזור לילד באופן נקודתי עם הקושי שלו לקרוא, וכאשר תיפתר הבעיה הזו, גם הדימוי העצמי
יעלה והכל יבוא על מקומו בשלום. אלו מקרי הצלחה שאני רואה מידי יום ביומו".
השיטה "שיטת רנגיני קוראים בהנעה" גורמת לילד להשתמש בערוץ התנועתי במקום בערוצים המקובלים. "ידע תנועתי נחרט בזיכרון לטווח ארוך ונשלף באופן
אוטומטי," היא מסבירה את הרציונאל, "כך למשל, אדם שהצליח בעבר לרכוב על אופניים, גם אם לא ירכב עליהם במשך שנים ארוכות, יצליח לעשות זאת שוב ברגע שיעלה אופניים. הגוף זוכר. באמצעות השיטה אני עוזרת לילדים לקרוא באמצעות תנועה פיזית, וכך משיגה שני יתרונות. ראשית, זיכרון לטווח ארוך, ושנית, שליפה אוטומטית. כאשר לא פחות חשוב מכך, הלמידה מתבצעת בקלות ומתוך הנאה".
תוצאות מדברות – כשהיא מדברת על תנועה פיזית, אין הכוונה לתנועה בחלל, אלא לתנועת יד. "בתחילה זה נראה מצחיק קצת," היא מחייכת, "אבל לאט לאט התנועה הופכת לעדינה מאוד על השולחן, ובשלב הסופי היא נעלמת לגמרי, כאשר הילד הגיע ליעד וקורא באופן שוטף".
אני מבקשת לשמוע על השיטה מפיה של מורה שעובדת איתה בשטח, ומיכל מפנה אותי לשיחה עם יעל בראון, מורה לחינוך מיוחד ולהוראה מתקנת מזה שלושים
וחמש שנה. "נחשפתי לשיטה של מיכל לפני כשנה, הרגשתי שאני מגלה עולם חדש וקסום," אומרת יעל, "כמורה, השתמשתי במהלך שנות עבודתי
בשיטות רבות, וברוך ה' ראיתי הצלחה, אבל 'שיטת רנגיני קוראים בהנעה' היא שונה לחלוטין. עצם העובדה שהיעד קצוב ומוגדר לחודשיים- נפלאה. בשאר ".
יעל הטמיעה את השיטה בבית הספר שבו היא עובדת "המנהל תמך בה מאוד," היא מציינת, "הילדים שמחים להגיע לתרגול, והתוצאות מדברות בעד עצמן. איני מבינה כיצד עבדתי אחרת במשך שלושים וחמש שנים… זוהי שיטה מובנית, מסודרת, אינה מעייפת את כל הנוגעים בדבר ובעיקר מביאה לתוצאות מיידיות. חשוב
לי להדגיש: בתוך חודשיים הילד קורא!"
יעל מתייחסת גם לנושא השכר. "אין חולק על כך שאנשי חינוך עושים את הדבר החשוב ביותר בעולם. הם אחראים על טיפוחו של דור העתיד," היא אומרת,
"יחד עם זאת, במערכת החינוך שכר המורים נמוך כל כך, עד כי מורים רבים מתביישים לציין כמה הם מרוויחים… גם בתחום הזה השיטה של מיכל מחוללת
מהפך. היא מאפשרת לכל מורה מן השורה ליצור אפיק נוסף ורווחי. זמן ההשקעה הינו מועט, הצלחת התלמידים מובטחת ברמה של תשעים וחמישה
אחוזים והשכר, ברוך ה', מתגמל".
אין כמו אמא – מעל שבע מאות וחמישים ילדים עברו תחת שרביט השיטה, ובאמתחתה של מיכל אינספור סיפורי הצלחה מרגשים.
"אני זוכרת אמא לילד, שידע בעבר לקרוא, אבל בשל התמודדות רפואית נפגע מוחו בחלק שאחראי על היכולת לקרוא," היא בוחרת ביפור לדוגמא,
"הם החלו לתרגל בשט שלי, תוך שימוש בחלקי המח האחראים על התנועה, והילד חזר לקרוא במהירות לתדהמת כולם. באופן כללי יש לשיטה
הצלחה גדולה עם ילדים בגילאי 14-6 שמתמודדים עם הפרעות תקשורת, עם הפרעות קשב וריכוז, שסובלים מתסמונת דאון ואפילו מפיגור קל. כל מה שצריך
זה מוטיבציה הורית להקדיש לתרגול עשר דקות ביום בלבד במשך 60 ימים. וברוך ה', קיימים תשעים וחמישה אחוזי הצלחה למשתמשים בשיטה באופן זה". יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי השיטה אינה מכוונת דווקא למקרים אקוטיים. כפי שפתחתי את הכתבה, גם ילדים בחינוך הרגיל, שמסיבות שונות מתחילים
לצבור פערים, מוצאים בה מזור. "אני מאמינה שדווקא אמא שיושבת עם הילד שלה, יכולה להביא אותו לתוצאות מעולות," אומרת מיכל, "לאמא יש כח אדיר, שנובע מהיכרות עמוקה ביותר עם הילד. שום פסיכולוג ושום מורה להוראה מתקנת אינם יכולים להחליף אמא. מובן שאם מדובר בילד בוגר הוא יכול לתרגל את השיטה בכוחות עצמו ללא ליווי הורי. לאחרונה ממש פגשתי ילדה בכיתה ז', שתרגלה לבדה והגיעה לקריאה שוטפת בתוך פחות מ60- ימים".
לסיום, אני מבקשת ממיכל טיפ לאמהות שמלוות את ילדיהן בדרך לרכישת הקריאה. "ראשית, חשוב לא להתייאש מצד אחד, ולא להרפות מצד שני," אומרת
מיכל, "יש תקווה. רק צריך למצוא את הדרך שמדברת אל הילד. טיפ נוסף פרקטי שאני יכולה לחלוק מניסיוני הוא להשתמש בסטופר ולא לחרוג מעשר
דקות תרגול. ילד שמתקשה, ומתבקש להשקיע יותר מכך, חווה סיוט אמיתי. אולם, ילד שמבקש להמשיך, ושומע עם טעם טוב בפה לקראת יום המחר".
